החלטה בתיק עע"ם 4115/10

1.        הערעור שבכותרת מופנה כנגד פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (כב' השופט ע' בנימיני) מיום 27.4.2010 (להלן: פסק-הדין) וכנגד החלטה קודמת שניתנה על-ידי בית-המשפט המחוזי ביום 26.1.2010 (להלן: ההחלטה הקודמת). לפניי בקשה מטעם המשיבה בערעור שבכותרת ולה שלושה ראשים: האחד, בקשה למחיקה על הסף של סעיפים 2 ו- 68 להודעת הערעור, במסגרתם ביקשה המערערת לבטל את החלטתו הקודמת של בית-המשפט קמא מיום 26.1.2010. השני, בקשה להורות על צמצום הודעת הערעור. והשלישי, בקשה להורות על הוצאת נספחים שצורפו להודעת הערעור. אבחן בקשות אלה לפי סדרן.

2.        אשר לבקשה למחיקה על הסף של הסעד המבוקש בסעיפים 2 ו- 68 להודעת הערעור - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בפסק-הדין המחוזי מיום 27.4.2010 נקבע, בין היתר, כי הצדדים מסכימים לכך שהתייתר הצורך להמשיך ולדון בתובענה הייצוגית וכי "...ניתן תוקף של פסק-דין להודעה זו בדבר יישום החלטות בית המשפט". החלטה זו סיימה את ההתדיינות בין הצדדים ולפיכך היא בגדר פסק-דין, אף אם בהמשכה נדונה סוגיית הגמול ושכר-הטרחה של התובעת המייצגת ובא-כוחה. ההחלטה הקודמת של בית-המשפט המחוזי מיום 26.1.2010 היא בגדר "החלטה אחרת", ולפיכך המערערת היתה רשאית להשיג עליה במסגרת הערעור על פסק-הדין הנ"ל (ראו: תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) בשילוב עם תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000).

           המשיבה לא חלקה על כך שפסק-הדין מיום 27.4.2010 סיים את ההתדיינות בין הצדדים, וכי הערעור על פסק-הדין האמור הוגש במועדו. טענתה היתה כי במסגרת הערעור על פסק-הדין המחוזי, לא יכלה המערערת להשיג על החלטתו הקודמת של בית-המשפט קמא מיום 26.1.2010. את טעמיה לטענה זו ביססה המשיבה על סעיף 8(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק התובענות הייצוגיות). סעיף 8(ד) לחוק התובענות הייצוגיות קובע כי: "החלטה לאשר תובענה ייצוגית לפי סעיף זה, ניתנת לערעור אם ניתנה רשות לכך בגוף ההחלטה או מאת בית המשפט שלערעור". לטענת המשיבה, ההחלטה הקודמת של בית-המשפט המחוזי מיום 26.1.2010 עניינה בהגדרת קבוצת הזכאים להחזר, ויש לראותה כהמשך ישיר של ההחלטה להכיר בתובענה כייצוגית. בהתחשב בכך, טענה המשיבה כי יש לראות בהחלטה הקודמת של בית-המשפט המחוזי כ"החלטה לאשר תובענה ייצוגית" עליה חל סעיף 8(ד) לחוק התובענות הייצוגיות. לגישת המשיבה, יש לפרש את סעיף 8(ד) הנ"ל כך שעל החלטה לאישור תובענה ייצוגית ניתן להשיג בדרך של בקשת רשות ערעור בלבד. לפי הטענה, מאחר והמערערת לא הגישה בשעתו בקשת רשות ערעור על ההחלטה הקודמת של בית-המשפט המחוזי, אין היא יכולה להשיג עליה כעת במסגרת הערעור על פסק-הדין.

           אין בידי לקבל טענה זו. אף אם לצורך הדיון בלבד אתייחס להחלטה הקודמת של בית-המשפט המחוזי כהחלטה לאישור תובענה ייצוגית כנטען על-ידי המשיבה - ואינני מכריעה בכך - אין בלשונו או בתכליתו של סעיף 8(ד) לחוק תובענות ייצוגיות כדי לחסום את האפשרות להשיג על ההחלטה האמורה - המהווה "החלטה אחרת" - במסגרת פסק-הדין המסיים את ההליך. לאחרונה, הובהר עניין זה בהחלטתו של כב' השופט גרוניס ברע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל (לא פורסם, 6.5.2010). מהחלטה זו עולה בבירור כי השגה על החלטה לאשר תובענה ייצוגית יכולה להיעשות בין בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור לפי סעיף 8(ד) הנ"ל, ובין בדרך של השגה במסגרת הערעור על פסק-הדין הסופי בתובענה הייצוגית, כאשר לבית-המשפט שלערעור נתון שיקול-דעת בדבר המועד המתאים לבחינת הטענות הערעוריות בנוגע לאישור התובענה הייצוגית, לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו.

           הנה כי כן, העובדה שהמערערת לא הגישה בשעתו בקשת רשות ערעור על ההחלטה הקודמת של בית המשפט המחוזי מיום 26.1.2010, אינה מונעת ממנה את האפשרות להשיג על אותה ההחלטה במסגרת הערעור על פסק-הדין שסיים את ההליך בבית-המשפט המחוזי ואשר אין חולק כי הוגש במועדו.

           טענתה הנוספת של המשיבה לפיה המערערת מנועה מלהשיג על ההחלטה הקודמת של בית-המשפט המחוזי באשר היא כבר פעלה ליישומה, אין בה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי. כיבוד החלטתו של בית-המשפט קמא וחתירה ליישומה, אינם מונעים מהמערערת את האפשרות להשיג על אותה ההחלטה, כל עוד העניין לא הפך לתיאורטי. מתגובת המערערת עולה כי בנסיבות המקרה דנן, קיימים חייבים רבים אשר טרם הסדירו את חובם לעירייה ולפיכך טרם זכו להחזר מהעירייה, כך שלגביהם לא נוצר "מעשה עשוי" גם לשיטת המשיבה. מכל מקום, טענת המערערת בהודעת הערעור שהוגשה מטעמה היתה כי ההחלטה הקודמת של בית-המשפט המחוזי אפשרה למשיבה להרחיב את הקבוצה התובעת, דבר שהשפיע על שיעור הגמול ושכר-הטרחה עליהם משיגה המערערת במסגרת ערעורה על פסק-הדין המחוזי. בלא להביע כל עמדה בדבר הסיכויים של טענות המערערת להתקבל, אינני סבורה כי קמה עילה למחיקת הטענות האמורות על הסף בלא בירורן לגופם של דברים.

           אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה למחיקה על הסף של הסעד המבוקש בסעיפים 2 ו- 68 להודעת הערעור, נדחית.

3.        אשר לבקשה להורות על צמצום הודעת הערעור - טענת המשיבה בהקשר זה היתה כי הודעת הערעור אינה ערוכה כדין באשר היא חורגת מדרישת התמציתיות הקבועה בתקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי. אף לבקשה זו לא ראיתי להיענות. כידוע, הגישה הכללית הינה כי בית משפט זה ייזהר מלהפוך ל"עורך-על" של כתבי-טענות הצדדים, למעט כאשר אינטרסים נגדיים מחייבים התערבותו. לא שוכנעתי כי התערבות כאמור מתחייבת בנסיבות המקרה דנן. אמת, כתב הערעור שהגישה המערערת אינו קצר, אולם לא שוכנעתי כי מדובר בחריגה כה חריפה ובוטה מן ההיקף הראוי, עד כי יש להורות על קיצור הודעת הערעור. יוער כי צו סיכומי טענות, אם יינתן בהליך זה, יחול באופן שווה על כל הצדדים וממילא יהיה על המערערת למקד ולצמצם את טענותיה. ככל שהדבר יידרש למשיבה, תהא פתוחה לפניה הדרך לבקש את הרחבת היקף סיכומיה, ובקשה זו תידון בעיתה כמקובל.

4.        בכל הנוגע לבקשה להוצאת נספחים מהודעת הערעור - המערערת הסכימה בתגובתה לערוך מחדש את כתב הערעור באופן שיצורפו אליו רק "החלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו ענין" (ראו: תקנה 419(1) לתקנות סדר הדין האזרחי), וכך אמנם ראוי לקבוע.

5.        סיכומם של דברים:

א.        בקשת המשיבה להורות על מחיקה על הסף של חלקים מהודעת הערעור ועל תיקון הודעת הערעור, נדחית.

ב.        בקשת המשיבה להורות על הוצאת נספחים מהודעת הערעור מתקבלת בהסכמת המערערת. בהתאם לכך תגיש המערערת בתוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו הודעת-ערעור חדשה אליה יצורפו רק הנספחים המסומנים כיום במספרים 1, 8, 11, 15, 19, ו- 21. ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

           עם הגשת הודעת הערעור כאמור, תתייק אותה המזכירות בתיקי השופטים, ותוציא מהם את הודעת-הערעור הקודמת אשר תוחזר לידי המערערת.

           נוכח התוצאה אליה הגעתי, ישא כל צד בהוצאותיו.

           המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים שיישבו בדין.

ניתנה היום, י' באב תש"ע (21.7.2010).